פסק-דין בתיק ת"א 40840-08-10

1.     תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975.  התובע יליד 1959 בן 54 כיום, נהג אוטובוס במקצועו, נפגע בשתי תאונות דרכים, הראשונה ביום 16.8.2009 (להלן: "התאונה הראשונה") והשנייה ביום 15.10.2009 (להלן: "התאונה השנייה").

2.     בית המשפט מינה את ד"ר אריאל אורן כמומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית.  ד"ר אורן קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 10%  בכתף שמאל בעקבות התאונה השנייה.  כן קבע המומחה נכויות זמניות כדלקמן: 100% למשך 3 שבועות לאחר התאונה הראשונה ולמשך 6 שבועות לאחר התאונה השנייה; 30% למשך 4 שבועות נוספים לאחר התאונה השנייה. 

האם מדובר בתאונות עבודה

3.     הנתבעת טוענת, כי שתי התאונות היו תאונות עבודה.  התובע אישר כי בגין שתי התאונות לא הגיש תביעה למלל (ע' 7 ש' 4,5). התאונה הראשונה אירעה כשהתובע היה בדרכו לביתו מקורס ההכשרה המקצועית בו השתתף ועל כן למעשה אין מחלוקת כי מדובר בתאונת עבודה. 

4.     לגבי התאונה השנייה, טוען התובע, כי היא איננה בגדר תאונת עבודה, באשר לא אירעה בדרך הקבועה ממעונו של התובע לקורס ההכשרה, אלא אירעה כשהיה בנסיעה מקופת חולים ללימודים.

5.     אין חולק כי התובע היה בהכשרה מקצועית מטעם לשכת העבודה ובהתאם לכך על פי תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד 1954 (תקנה 25) נחשב כאדם עובד ומבוטח.

6.     סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה 1995 (להלן: "חוק הבטל"א") מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ....".  סעיף 80 לחוק הבטל"א קובע מקרים שייחשבו כתאונת עבודה וסעיף קטן (1) קובע, כי גם תאונה אשר "ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו" היא בגדר תאונת עבודה.  סעיף 81 לחוק הבטל"א קובע מתי הפסקה או סטייה מן הדרך, יוציאו את התאונה מגדר תאונת עבודה. 

7.     לגבי התאונה השנייה, השאלה היא אם העצירה של התובע בקופת חולים בדרכו מביתו לקורס להכשרה מקצועית היא בגדר הפסקה או סטייה כמשמעותן בסעיף 81 לחוק הבטל"א. 

8.     בסעיף 5 לתצהירו, נותן התובע תיאור קצר של התאונה השנייה, אשר איננו כולל התייחסות לשאלה מניין נסע ולאן.  ייאמר כי צודקת הנתבעת כשמציינת שהשאלה אם מדובר בתאונת עבודה אם לאו, עלתה כבר בקדם המשפט וב"כ התובע ציינה כי מדובר היה בנסיעה מקופת חולים מאוחדת, אולם משום מה לא מצא התובע לנכון לפרט בעניין זה בתצהירו. 

9.     התובע נשאל בעניין זה בחקירה הנגדית אולם לא באופן מפורש, כלומר נשאל אם התאונה אירעה כשנסע לקורס והשיב בחיוב (ע' 6 ש' 16,17).  לאחר מכן בחקירה החוזרת השיב "אני יצאתי מקופת חולים לקורס בתאונה השנייה" (ע' 20 ש' 5) ולאחר מכן נשאל שוב על ידי ב"כ הנתבעת: "כשנסעת מקופת חולים אל הקורס, נסעת בדרך ממקום העבודה שלך בדרך הרגילה?" ותשובתו הייתה "כן ללימודים" (ע' 20 ש' 10,11) ולאחר מכן הוסיף: "אני נסעתי בדרך ההגיונית ביותר, לצאת מהרחוב של קופ"ח לצאת לבן גוריון, שמאלה ולאשדוד.  אני יצאתי מרחוב הגבורה שם נמצא קופ"ח, ולשם נכנסתי לבן גוריון ומשם שמאלה ליציאה מהעיר." (ע' 20 ש' 23-25).

10. טוען התובע, כי הנתבעת צירפה לתחשיב הנזק מטעמה תצהיר שלו אודות נסיבות התאונה, על פיו התובע נסע מקופת חולים לקורס.  אכן הנתבעת צירפה תצהיר זה לתחשיב הנזק מטעמה.  תצהיר זה לא נכלל בראיות שהובאו בפני בית המשפט והוא הוכן טרם הוגשה תביעה זו.  יחד עם זאת, משהנתבעת עצמה הביאה את התצהיר בפני בית המשפט והתובע ציין בחקירתו החוזרת כי נסע מקופת חולים באותו בוקר, אני קובעת כי התובע נסע בבוקר התאונה השנייה, מקופת חולים לקורס ולא ישירות מביתו לקורס, אולם בכך אין די. 

11. השאלה היא אם עצירה זו בקופת חולים היא בגדר הפסקה או סטייה כמשמעותם בחוק הבטל"א אם לאו.  שני הצדדים הפנו לפסיקה בעניין זה.

12. מעיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים עולה, כי בדיונים מסוג זה (לפחות אלה המתנהלים בבית הדין לעבודה), בבוא בית המשפט להכריע בשאלה זו, נפרשת בפניו תמונה מדויקת מאוד, הן של נתיב נסיעתו הרגיל של התובע והן של הנתיב בו נסע ביום התאונה.  ניתנים לוחות זמנים מדויקים ומוסברת המטרה המדויקת של ה"סטייה" - אשר יש לקבוע אם היא אכן בגדר הפסקה או סטייה כמשמעותם בחוק. 

13. כך למשל בעבל (ארצי) 18890-03-11 שלמה נ. המלל בע' 3 לפסק הדין בפסקה 6, מתואר בפרוטרוט מסלולו הרגיל של המערער מהעבודה לביתו ובפסקה 7 ניתן תיאור של מסלולו ביום התאונה.  בפסקה 8 נאמר כמה זמן שהה בקניון ומה עשה בקניון (10-15 דקות, מילא טופס פיס צ'אנס).

14. כך גם בעבל (ארצי) 20535-12-10 שלום ציפורה נ. המלל (להלן: "פסד שלום ציפורה"). שם בע' 3 לפסק הדין בסעיף 2, מפורט מסלול הנסיעה הקבוע של המערערת ומסלולה בבוקר התאונה וכן ניתן לוח הזמנים הרגיל שלה לעומת לוח הזמנים שלה בבוקר התאונה. 

15. בענייננו, התובע, מטעמים השמורים איתו, לא מצא לנכון לפרט בתצהירו מאומה מכל הפרטים הללו ואפילו אם נתייחס לתצהירו שצורף לתחשיב הנזק מטעם הנתבעת (ואשר לא הוגש לבית המשפט ככזה), הוא מוסיף פרט אחד בלבד - כי התובע נסע מקופ"ח מאוחדת לכיוון צומת אשקלון.  התובע לא ציין מתי יצא מן הבית, מה הייתה מטרת העצירה בקופת חולים, כמה זמן שהה בקופת חולים וכן נתן מעט מאוד פרטים לגבי נתיב הנסיעה הרגיל שלו לכיוון קורס ההכשרה, לעומת הנתיב בו נסע כשעבר דרך קופת חולים.

16. בית הדין בפס"ד שלום ציפורה, סקר את הפסיקה, שקבעה כי השיקולים הרלוונטיים להכרעה בעניין זה הם מטרת הנסיעה, מהות ההפסקה ואורכה.  נראה אם כן כי לבית משפט זה, לא ניתנו הכלים להכריע בשאלה זו, באשר התשתית העובדתית לא נפרשה בפני בית המשפט כראוי.  חסר זה מוטל לפתחו של התובע, באשר הוא אשר יכול היה ונדרש היה לספק את הנתונים בעניין זה ואין לומר כי לא ידע כי נושא זה על הפרק, שכן הנתבעת טענה כי מדובר בתאונות עבודה כבר בכתב ההגנה שהגישה.  אשר על כן ומבלי לקבוע כי התאונה השנייה היא בגדר תאונת עבודה אני סבורה כי היה על התובע להקטין את נזקו ולהגיש תביעה למלל וככל שלא עשה כן ולא הוכיח כי אין מדובר בתאונת עבודה, יש להפחית מן הפיצוי שישולם לו את הסכומים שיכול היה לקבל מן המלל.

חישוב הנזק

עזרת הזולת - עבר ועתיד